בעקובת הצמיחה המסיבית של תעשיית הבשר, בה מיליוני חיות נשחטות מדי יום, להתייחס לבעלי חיים בצורה הומנית, כפי שההלכה היהודית דורשת, הפך לדבר יותר ויותר קשה, אם לא לבלתי אפשרי. הלכות שחיטה וצער בעלי חיים כוונו לקהילות יהודיות שאכלו בשר לפרקים, לא לתעשייה הענקית שיש לנו היום, בה החוקים הללו אינם יכולים להישמר. האם לא ראוי ואף רצוי במצב עניינים שכזה, שיהודים דתיים יהפכו לצמחוניים?
דרושה הלכה גואלת – על חובתה של ההלכה להתעלות מעל עצמה
ההלכה היהודית חייבת לנוע ולגדול, תוך שהיא לוקחת בחשבון התפתחויות עולמיות שונות ומובילה אותן. וכל זאת יכול לקרות רק אם היא זורמת ומאפשרת מידה גדולה של גמישות, מה שקודיפיקציה לא יכולה להציע. ודאי שיש צורך במידה מסוימת של קונפורמיזם, בדיוק כפי שפועל חוק אזרחי.
ההלכה והפגם שבדוֹגמה היהודית
היהדות חווה רנסנס בימים אלה, ואין לנו אלא לשמוח על כך. אנו מתברכים במספר גדול של תכניות לימוד “חילוניות” מעניינות ויוצאות דופן, בהן גברים צעירים, הרחוקים לחלוטין מן הדת – לבושם לא רשמי ושערם ארוך ונטול כיפה – רכונים על ספרי התלמוד והמדרש, מנסים לגלות מחדש את שורשיהם היהודים; ונשים צעירות, הלבושות מכנסיים וחולצות נטולות שרוולים, מנסות לפצח את הסודות של המיסטיקה היהודית ומתרגשות מויכוח תלמודי בין אביי ורבא. אותם תלמידים חיים את הלימוד ולא מגיעים לסיפוק ממנו; חלקם אף לא עושה דבר אחר במשך היום מלבד לימוד המקורות הללו.
הגיעה העת להסיר את החרם
אל לנו לפחד לקבוע כי היהדות עודנה מצויה בתהליך של התפתחות. היא טרם נתנה ביטוי לרעיונות מרהיבים רבים, הקבורים תחת הגלד העבה שצמח עליה ושיש עוד להסירו. ודאי שחלק מרעיונותיו של שפינוזה יכולים לעזור לנו כדי להשיג מטרה זו.
הגשרים המתנודדים של ההלכה: קביעת חוקים במקום שבו הם אינם אמורים להיות
ההלכה מבוססת על הפרדוקס. כאן טמון הרעיון מאחורי הקריאה שלה לאותנטיות לצד קביעת נורמות ודפוסי התנהגות שאינם מתאימים בהכרח לפנימיותו של האדם. ההלכה איננה עקבית; היא מלאה בסתירות וניגודים שלעתים גורמים לנו תסכול עמוק. יום אחד היא דורשת מאתנו אותנטיות; למחרת היא דורשת קונפורמיות. היא מסרבת להסביר לנו מדוע פעם אחת היא דורשת כנות, חוויה אישית-פנימית, בעוד שבמקרה אחר היא דורשת במפגיע השלמה עם חוקים וסטנדרטים שונים.