לכבוד מדונה

שלום וברכה

שמי הוא נתן לופס קרדוזו. נולדתי בהולנד בשנת 1946 וגדלתי במשפחה יהודית למחצה, חילונית לחלוטין, אשר במשך עשרות שנים נהנתה מצפיה משותפת בתחרות הזמר האירופאית- הארוויזיון. תמיד נמלאנו גאווה כאשר ארצינו, הולנד, זכתה בתחרות – כפי שזכתה במוצאי שבת האחרון.

כיום אני חי עם משפחתי בירושלים.

לאחר שנים רבות, גיליתי את היהדות ושמתי גורלי עם אומה יוצאת דופן זו. למרות שאני שומר שבת ומצוות רבות אחרות , עדין איני חושב שיש לי הזכות לכנות את עצמי “דתי”. עדין ארוכה הדרך לפני.

רבים מקוראי יודעים שאי אפשר להאשים אותי ביישור קו עם הממסד הדתי. מוכרת דעתי שעל מנת להצעיד קדימה את המדינה היפה הזו , יש לקחת בחשבון שינוי מסוים של ההלכה היהודית, כולל כמה הלכות שבת כאשר מדובר בדחיפות לאומית, וההלכה היהודית למעשה תתמוך בעצמה בשינוי כזה בנסיבות אלו.

זה מביא אותי אלייך ואל פסטיבל הזמר האירופאי שנערך בת”א במוצאי שבת האחרון.

הבנתי מהתקשורת הישראלית כי הנך שומרת שבת וכי סרבת לערוך חזרות בשבת האחרונה לכבודו של היום הקדוש. אם אכן כך הם פני הדברים- הכבוד הוא כולו שלך.

אני גאה מאוד גם בלהקת ‘שלוה’ יוצאת הדופן, אשר הבנתי שהיתה מועמדת לזכות בתחרות אבל סרבה להשתתף בחזרות בשבת כייוון שכמה מחבריה מאמינים שיש לחיות חיים “מבוססי עקרונות”. עבורם, כמו אף עבורי, הדבר כולל את ההכרח לשמור על קדושת השבת.

הדבר נכון אף לגבי איש העסקים יליד דרום אפריקה קיווי ברנהרד , נואם בעל שם עולמי אשר הוזמן לפני מספר שנים על ידי חברת מיקרוסופט לשאת נאום פתיחה בכנס בינלאומי שנערך בשבת. מר ברנהרד סרב, שכן הדבר יהיה כרוך בחילול שבת. מיקרוסופט הציעו לו סכום כסף עצום. אולם מר ברנהרד לא זז מעמדתו. הוא ענה להם שאין סכום של כסף בעולם שישכנע אותו לחלל את השבת. מיקרוסופט ויתרה לבסוף, והעבירה את הכנס ליום ראשון. כאשר ביל גייטס שמע על כך הוא ציין: “אני יכול לרכוש מטוס, יאכטה, או כל בניין שארצה. אני יכול לקנות את כשרונותיהם של אנשים מוכשרים באופן יוצא דופן. אולם מסתבר שאינני יכול לקנות שבת אחת מיהודי מאמין”.

מסיבה זו, מדונה, אני פונה אלייך בבקשה.

כפי שהוכיחה ההיסטוריה פעם אחר פעם, אנו היהודים איננו עם רגיל. ההיסטוריה הארוכה שלנו היא בהגדרה היסטוריה של הישרדות חריגה. אנו כבני 4,000 שנה ושרדנו את כל אויבינו, משעבוד מצריים ועד האימפריה הנאצית. גם כיום אין לאויבינו אפשרות להשמיד אותנו. כפי שמציין הסוציולוג מילטון הימלפרב :”מספר היהודים בעולם קטן יותר מטעות סטטיסטית  קטנה במרשם אוכלוסין סיני, אולם אנו תמיד גדולים יותר ממספרינו” (“יהודים ולא-יהודים”, 2007, עמ 141).

אין עוד אף אומה אחרת שהשפיעה על גורל האנושות כמו העם היהודי. היהדות העניקה לאנושות את התנ”ך ואת גדולי הנביאים. החוקים הרוחניים והמוסריים שלה עדיין תקפים בקרב האנושות כולה ומשפיעים על ציוויליזציות שלימות. היהדות היא ערש הנצרות, האסלם ומתודות מוסריות חילוניות רבות. היהדות העניקה לעולם תקווה משיחית לעתיד ועיטרה את בני האדם בעטרות של כבוד ואחריות.

בספרו “מתנות היהודים”, הסופר הלא יהודי תומס קהיל מציין: “אנו (לא-יהודים) איננו מסוגלים אפילו לקום בבוקר ולחצות את הכביש מבלי להיות יהודים. אנו חולמים חלומות יהודיים ומטפחים תקוות יהודיות. המילים הטובות ביותר שלנו, למעשה – חדש, הרפתקני, הפתעה; ייחודיות, אישיות, אדם, יעוד, זמן ,היסטוריה , עתיד; חירות, התקדמות, רוח; אמונה, תקווה , צדק – הם מתנות היהודים ” (1999, עמ 241).

בתום 2000 שנות גלות, ולאחר האכזריות הבלתי נתפשת של השואה, שבנו למולדתנו. אין לדבר תקדים.

על היהודי לשלם מחיר גבוה רק על מנת להיוותר יהודי. ההיסטוריה שאלה אותנו בעקביות מדוע אנו מוכנים לשלם מחיר זה. אחרי הכל , דומה כי זה פשוט קורע לב להיות יהודי. התשובה היחידה היא כפי שכתב אברהם יהושע השל :”השרדותינו היא או מיותרת או הכרחית לעולם” (“האל בחיפוש אחר האדם”, 1976 עמ’ 421). עלינו לבחור באיזה צד אנו רוצים להיות- הכרחיים או מיותרים.

מאז היום בו הא-ל בחר באברהם, היהודי הראשון, ברור היה כי נטלנו על עצמינו כמשימה קדושה להיות “אור לגויים” ולקדם דרך חיים דרכה תבורך האנושות כולה. כך הפכנו להכרחיים, לאחיזה הא-לוהית בהיסטוריה.

הדבר נתן לנו את הכוח להתגבר על כל סבלותינו. האמנו בעצמינו וכנגד כל הסיכויים, ראינו בכך זכות לשרת את האנושות.

בשל כך אסור לנו לעולם לשכוח כי שבנו סוף סוף למולדתינו לא כישראלים אלא כיהודים. אחרת, אין לאן לשוב.

אין כל ספק כי הסיבה המרכזית שבעטיה הפכנו לעם הנצח- הוא מוסד השבת. הביטוי הידוע “יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל”, נותרה נכונה. ברגע שאנו מוותרים על קדושת השבת אנו אשמים בהרס עצמי. ההיסטוריה היהודית המודרנית הוכיחה זאת פעם אחר פעם. התבוללות יהודית התחילה ביום בו שכחו היהודים את השבת שלהם.

זהו היום בו אנו מתבקשים להניח בצד את המסחר הגס והמטלטל ואת זעם התאוות ; את התחושה שאנו בעליו היחידים של העולם הזה. זהו היום בו אנו מוחים כנגד כל ההוד וההדר החיצוניים, המזויפים. מטרתו של היום הוא להפוך את העולם לאי של שלווה בים סוער של ארציות, ליום אחד בשבוע.

אולם לא רק היהודים זקוקים לשבת. לכל האנושות מגיעה הזכות לחגוג את היום הקדוש הזה. בלעדיו, העולם קורס תחת המשקל של עצמו. זוהי משימה העומדת בפני כולנו, יהודים ולא יהודים כאחד, לוודא שהדבר לא יקרה.

הוגה הדעות היהודי-חילוני הידוע אריך פרום (1900-1980) כתב: “יום ראשון המודרני הוא יום של כיף, צריכה, ובריחה מהעצמי. יש לשקול אם לא הגיע הזמן לחזור לשבת המסורתית כיום אוניברסלי של הרמוניה ושלווה, היום האנושי הצופה את העתיד האנושי”. (“”בעלנות או מימוש עצמי”, 1976, עמ’ 58).

מה שקרה בשבת האחרונה הוא לא פחות מטרגי.

אני שמח כשהעם שלי נהנה ומאושר ועושה “כיף חיים”, אולם לעולם לא על חשבון השבת שלנו, משימתנו, יושרתנו וגאוותינו. מדאיג אותי מאוד כאשר מספר רב של אזרחי מדינתנו, אשר בכל הזדמנות אחרת נחשבים כאנשים ראויים וגאים- חלקם אפילו דתיים- מסתנוורים ממפגן אורות ונצנוצים שלעתים נעדר ממנו כל בסיס של צניעות ויופי אנושי פנימי.

אמת- לכל יהודי או יהודיה הזכות להחליט עבור עצמו או עצמה האם לשמור את השבת אם לאו, אולם ברמה הלאומית אנו לא יכולים להרשות לעצמינו לחלל את קדושת השבת בגלוי, אפילו עבור חזרות או עבודות אחרות לצורך הצלחת האירוע. לא היתה בכך כל דחיפות או צורך בלתי ניתן לדחיה אחר. על ישראל היה לסרב לארח את האירוע אלא אם יותאם לקדושתה של השבת.

 גאווה יהודית חשובה יותר מתחרות זמר אירופאית, במיוחד כאשר מדובר היה במסר לעולם אודות חשיבותם של ערכים על פני תהילה והופעות מסנוורות.

למרות שאני מייחל בכל ליבי לשלום בין ישראל והעם הפלשתינאי, מדוע יש לאפשר לאירוע כזה להפוך לפרשיה פוליטית ולאפשר הנפת דגלי פלשתין? היה זה אירוע ישראלי, לא פלשתינאי.

החלק הטרגי ביותר הוא שלא ניכר היה במפגן המדובר כל סממן יהודי, ולו הקלוש ביותר. כמה נפלא היה לו היתה נערכת תפילה בצאת השבת בליווי טקס הבדלה הרמוני ומלודי בפני מיליוני הצופים ברחבי אירופה! כמה גאווה יהודית היה רגע כזה מגלם!

זוהי, אם כך, בקשתי ממך.

אולי את, יחד עם להקת ‘שלוה’ , קיווי ברהנרד וביל גייטס  תוכלו לעשות מה שאנו היהודים המסורתיים והדתיים והרבנים שלנו- לא הצלחנו לעשות: להסביר לאחינו, יהודים ולא יהודים כאחד, מהי הזכות של שמירת השבת; מהי הייחודיות של היותנו יהודים.

אחרי הכל, הדרך לקודש עוברת פעמים רבות דרך החול.

בתקווה ובברכה

נתן לופס קרדוזו