רעיונות נועזים

השתמש באופניים או בחשמלית, קבל קפה חינם, ושמור שבת![1]

על פי מחקרים מהשנים האחרונות, נראה שהאוכלוסייה הדתית והמסורתית בישראל נמצאת במגמת עלייה, בעוד שהאוכלוסייה החילונית מתכווצת. אם בשנת 1974, 41 אחוזים מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל הצהירו על עצמם כחילונים, בשנים האחרונות התברר שרק חמישית מהאוכלוסייה היהודית בארץ הצהירה על עצמה שאינה שומרת מצוות. מן העבר השני, כשליש מהאוכלוסייה היהודית בישראל מחשיבה כיום עצמה כשומרת מצוות באופן מלא, ומספרם של המסורתיים עלה מ-38 אחוזים לכ-50 אחוזים.[2]

נתונים אלה צריכים לעורר אותנו למחשבה. אכן, לא תמיד המניעים לעלייה במספר שומרי המצוות בריאים ונכונים. לעתים קרובות אותה נטייה לכיוון הדתי הולכת יד ביד עם אימוץ עמדות פוליטיות קיצוניות. ואולם, יחד עם זאת, לא ניתן להתכחש לעובדה שבמהלך חמישים השנים הבאות מדינת ישראל תחווה ככל הנראה האדרה של הגאווה היהודית והמחויבות הדתית שלה.

חשוב לדעת כי לאמתו של דבר, גם בקרב הציבור החילוני, מספר גדל והולך מהם היה שמח לשמור יותר מצוות. ורק בגלל סיבות שונות, פרקטיות בעיקרן, או בשל לחץ חברתי, הוא איננו מסוגל לעשות את השינוי הזה.

אחד הקשיים הגדולים, אם לא הגדול שבהם, העומד בפני אותם חילונים שמעוניינים לקיים מצוות, הוא יום השבת – יום המנוחה הרשמי היחידי בישראל. ביום זה אנשים רבים נוסעים לבקר את משפחותיהם או את חבריהם, שגרים רחוק מהם או שמאושפזים בבית חולים. רבים גם נהנים לצאת ביום זה למסעדות או לרכוב על אופניים בשעות אחר הצהרים בשכונות ירושלים ובערים אחרות. וכאן טמונה הבעיה: לא ניתן לקיים את הפעילויות הללו ללא שימוש במכוניות או מוניות, וללא מסעדות פתוחות כמובן.

אבקש אפוא להעלות מספר הצעות, שיאפשרו לנו להתגבר על מכשולים אלה:

לפי אחד מגדולים הפוסקים הספרדיים, הרב יוסף חיים מבגדד (1909-1832), הידוע בכינויו ה’בן איש חי’, אין כל איסור ברכיבה על אופניים בשבת (כמובן בתנאי שאין בעיה של טלטול. דהיינו, במקומות בהם יש עירוב, דבר שמצוי כמעט בכל עיר בישראל). לדעתו, כל ההתנגדויות שקמו לכך קלושות ומוטלות בספק גדול. שלושת הנימוקים המצוטטים ביותר לאיסור הם: 1. “תיקון מנא” – החשש שמא האופניים יתקלקלו והרוכב יבא לתקנם; 2. “עובדין דחול” – רכיבה על אופניים נתפסת כמעשה של יום חול, דבר הנוגד את רוח השבת; 3. “מראית עין” – נימוק האוסר דבר שמותר מעיקרו, שמא הרואה יבלבל זאת עם מעשה אסור.

לפי הבן איש חי, שלושת הנימוקים הללו חסרי יסוד מבחינה הלכתית. בראש ובראשונה, הוא אומר, ישנם הרבה דברים העלולים להישבר בשבת שהיה עלינו לאסור, ולכן “אין לגזור גזירות חדשות מדעתינו, ודי שיעמדו אנשי הדורות האלה להיזהר בגזירות המפורשים להדיא בדברי חכמים”.[3] שנית, רכיבה על אופניים אינה נחשבת לפעילות של יום חול.[4] ושלישית, הנימוק של מראית עין איננו שייך, שכן אף אחד לא יתבלבל בין רכיבה על אופניים ובין נסיעה בכלי רכב וקרונות או רכיבה על סוסים, השונים לגמרי מכך.[5] פסיקה זו של הבן איש חי, היא שעומדת ביסוד מנהגם של חברים רבים בקהילה הסורית האורתודוקסית בברוקלין, לרכוב על אופניים בשבת בדרכם לבית הכנסת, כשהם הולכים לבקר את הוריהם או סתם בשביל טיול בשכונה.

אילו היינו מאמצים את היתרו של הבן איש חי בישראל, ללא ספק הדבר היה מעלה באופן ניכר את שמירת השבת בקרב אותם אלה שנוסעים במכוניות כדי לבקר את הוריהם או את חבריהם. אילו רק היו יודעים שניתן להשתמש באופניים בשבת, רבים מהם בודאי היו שמחים להפוך לשומרי שבת. במקרה כזה, אולי ראוי היה להקים בשבילם שבילי אופניים מיוחדים, כדי למנוע תאונות. נוסף לכך, ניתן היה להציע לציבור אופניים מיוחדים לשבת, צבעוניים ומקושטים, אשר לא יוכלו לעבור מהירות מסוימת ויהיו בעלי סימון מיוחד (המותר הלכתית), המצביע על כך שלא מדובר באופניים רגילים. שכונות דתיות היו רשאיות במקרה הזה להחליט לאסור את הכנסת האופניים האלה לתחומן.

ללא ספק, פתרון זה עשוי היה להביא להפחתת כמות המכוניות בכבישים ביום השבת ולהשראת אווירה נפלאה של שלווה ארצית, כזאת שבישראל מכירים רק ביום כיפור. הדבר גם היה מאפשר לאנשים ללכת באמצע הכביש בשבת, מה שהיה הופך בודאי לתחביב לאומי. רופאים, פסיכולוגיים ופעילי איכות הסביבה, ודאי היו מעודדים נוהג זה, למרות שבכך היתה נפגעת פרנסתם!

כיום, כשבירושלים פועלת ‘הרכבת הקלה’, וערים רבות נוספות מתכננות ללכת בעקבותיה, ייתכן שרעיון טוב נוסף הוא להפעיל ‘חשמלית של שבת’, שתעניק שירות מיוחד לבתי חולים. רעיון זה דורש ללא ספק חשיבה חדשנית – טכנולוגית והלכתית, כדי לוודא שהשבת לא תחולל. אבל בעידן של פריצות דרך מדעיות בלתי צפויות, נראה שלא יהיה זה בלתי אפשרי להתגבר על המכשולים הללו. אנו יכולים לסמוך בעניין זה על המדענים ממכון צומת שבגוש עציון, שיפתרו זאת.

כמובן שאותן חשמליות יצטרכו לפעול בתדירות שאינה גבוהה, כדי לא להרוס את אווירת השבת ברחובות. עליהן גם להיות צבעוניות, מקושטות בפרחים ובסמלים של שבת, מצוידות במושבים נוחים, ועם אפשרות לקבל בהן משקאות. עליהן יהיה לנסוע באופן איטי יותר מאשר בימות החול, וכמובן, ששירותן יינתן ללא כל עלות. בהקשר הזה חשוב להזכיר שאסור יהיה לנו לבקש מלא-יהודים להפעילן. הגיעה העת להפסיק עם תופעת ה”גוי של שבת” בישראל המודרנית! עלינו לוודא שנוכל להפעיל את אותן חשמליות בכוחות עצמנו, תוך שימוש בהקלות וחידושים הלכתיים מגוונים.

לבסוף, אני תוהה שמא ניתן יהיה לפתוח מספר מסעדות בשבת, במיוחד בשכונות פחות דתיות. אותן מסעדות ישמרו שבת באופן מלא – אנשים יוכלו לקבל בהן משקה ופיסת עוגה בחינם, ושם יוכלו לפגוש את חבריהם. מקומות אלה יוכלו לשמש כמרכזים של שירה בציבור, הרצאות, דיונים, ועוד מגוון פעילויות תרבותיות-דתיות שייערכו לאורך השבת. אולי באמצעות שעון שבת אף ניתן יהיה להפעיל נגן MP3 ברקע, אשר ישמיע מוסיקה יהודית רגועה ונחמדה.

מי שיהיה אמון על ניהולם של בתי קפה אלה יהיו תנועות הנוער, ובהן בני עקיבא. חברות אמריקניות וישראליות גדולות יממנו אותם. גם אנשים פרטיים יוכלו לקפוץ במהלך השבוע כדי לתרום להם כסף, ובמידה שהם מעוניינים, הם גם יוכלו לשלם מראש על השירות שאותו הם מבקשים לקבל בשבת.

אלא שיחד עם זאת, חשוב ביותר שיוזמה שכזאת לא תיטול מאתנו את הממד הרוחני של השבת, שבסיסו ניצבת המחאה נגד המסחר ההומה וההיבטים הגסים שבחיינו. על השבת להציל אותנו מהתשוקה לרכושנות ומהבגידה בצרכים הרוחניים שלנו, הקיימות בנו לאורך ימות השבוע.

אנו זקוקים לשמירת השבת לפני שניפול קרבן לתהליך האידיאליזציה של עצמנו ושל צרכינו הגשמיים. עלינו לפיכך לוודא שכל ההצעות מלמעלה ילכו יד ביד עם קריאה לרוחניות ודתיות אותנטית. אסור שהצעות אלו ייתפסו כניסיון למציאת הקלות לשם חיים קלים יותר. המטרה חייבת להיות שמירת שבת אמיתית יותר והפקת שמחה גדולה יותר מאותו יום קדוש.

היה זה אריך פרום, הפסיכולוג היהודי-אמריקני הגדול, שכתב: “יש לתהות האם לא הגיעה העת לקבוע מחדש את השבת כיום אוניברסאלי של הרמוניה ושלום, כיום שמקדם את עתיד האנושות”.[6] עלינו לפיכך לחפש אחר דרכים בהן אלו שפחות שומרים את השבת יטעמו ממנה יותר. עלינו להציע להם אותה על ידי כך שנאפשר להם להיות שותפים לקדושה בדרך קלה ונוחה יותר.

---

[1] לאחר שכתבתי את מאמרי “יהדות: לחשוב בגדול”, אשר פורסם בעיתונים ובירחונים שתרו אחר ‘רעיונות נועזים’ בתוך היהדות, התבקשתי לתת מספר דוגמאות פרקטיות. זהו המאמר הראשון שעושה זאת. ככל שיתאפשר לי, אנסה בעתיד להציע דוגמאות נוספות.

[2] על פי מרכז גוטמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה, כפי שהתפרסם ב- The Jerusalem Post, November 23, 2007. מחקר משנת 2009 שנערך על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה בשיתוף קרן אבי חי, הגיע למסקנה דומה.

[3] שו”ת רב פעלים א, אורח חיים, כה.

[4] שם.

[5] שם. אני מודה לרב משה שמע, רב חשוב וידיד יקר, רבו של המכון הספרדי בקהילה הסורית בברוקלין, אשר הביא מקורות אלה לידיעתי. לא כל הפוסקים מסכימים עם הבן איש חי. לסקירה מעולה של הדעות בנושא, ראו אור הדרום ו’, קיץ 1989. הרב עובדיה יוסף נוטה להסכים עם דעתו של הבן איש חי, אלא שמתוך התחשבות ברבנים שלא הסכימו לכך, הוא הציע להימנע מרכיבה על אופניים בשבת. ראו לווית חן, עמ’ 107. עוד ראו כף החיים, אורח חיים, תד, ח. קיימת עוד ספרות הלכתית רבה בנושא זה. למידע נוסף כתבו ל: nlc@internet.zahav.net

[6]  To Have or To Be (London: Abacus, 1979) p. 58.