מכתב פתוח לרבנים הראשיים לישראל

הפילוסוף הבריטי הנודע, סר ישעיהו ברלין (1997-1909), יהודי חילוני גאה, מזהיר אותנו שלעתים קרובות הצורך שלנו בפתרונות אידיאליים הוא מעבר להישג ידנו ולמעשה מסוכן:

אני מאמין… שכמה מהערכים האולטימטיביים שעל פיהם בני האדם חיים, אינם ניתנים ליישוב או שילוב, לא רק בגלל סיבות פרקטיות אלא באופן עקרוני, קונספטואלי… אינך יכול לשלב יחד חירות מלאה עם שוויון מלא – חירות מוחלטת לזאבים איננה יכולה להשתלב עם חירות מוחלטת לכבשים. צדק ורחמים, ידע ואושר, יכולים להתנגש… את הרעיון אודות פתרון מושלם לבעיות האנושיות – הנוגעות לשאלה כיצד לחיות – לא ניתן להשיג באופן קוהרנטי… אין מנוס מפשרות, הן דבר שחובה לעשותו: את הגרוע מכל ניתן למנוע באמצעות שקלול של חלופות. כמה מזה, וכמה מזה… כמה צדק, כמה רחמים? כמה חסד, כמה אמת? הרעיון אודות פתרון אולטימטיבי לכל הבעיות שלנו אינו קוהרנטי… האמונה הפנטית בדבר אפשרות של פתרון סופי ומוחלט, לא משנה כיצד הוא הגיע, איננה יכולה אלא להוביל לסבל, אומללות, דם, דיכוי נורא. (R. Jahanbegloo, Conversations with Isaiah Berlin; בתרגום)

ראוי היה שכל מי שמתעסק עם משבר הגיור בארץ ישראל ייקח את המלים הללו לתשומת לבו.

אם לא נפעל במהירות, התבוללות גואה והולכת לא רק תפגע בזהותה היהודית של מדינת ישראל, אלא גם תערער למעשה את בטחונה וקיומה. קרוב ל-400,000 רוסים, תושבים חוקיים ממוצא יהודי, אך כאלו שאינם יהודים על פי ההלכה, עלולים להביא מבלי משים לסיומה של המדינה היהודית בתוך חמשים עד מאה שנה הקרובות, ברגע שילדיהם הלא יהודים יתחתנו עם משפחות יהודיות. נכון אמנם שאם בניהם יתחתנו עם נשים יהודיות ילדיהם יהיו יהודיים, אבל אפשרות זו רחוקה מלהיות בריאה. נושא הגיור הוא לא רק בעיה הלכתית אלא גם סוציולוגית. אין זה רצוי עבור אנשים כה רבים ממוצא יהודי להישאר לבסוף לא יהודים, במיוחד בישראל. הדבר ייצור קשיים חברתיים רציניים, כולל הפליה ותחושה של דחייה, שבקלות עלולות לערער את החברה שכבר מתמודדת עם מספיק בעיות.

סוגיות בלתי פתורות מצטברות ומייצרות באופן בלתי נמנע קטסטרופות. רבים רואים אותן באות, אבל כמו אדם ישן, השרוי באמצעו של סיוט לילה, הם לא עושים דבר מפני שהסיוט משתק אותם.

נכון אמנם שיש עוד הרבה מה לעשות כדי להשפיע על אותם אנשים להפוך ליהודים ולקיים את ההלכה – כמו לספק להם אווירה מקבלת ומחבקת, לקיים סמינרים מרגשים ומשכנעים, להזמין אותם לבתים שלנו, ועוד אמצעים – אבל בשביל רבים מהם, לקיים את כל המצוות זה פשוט יותר מדי.

כאן עלינו לתת את הדעת על אזהרתו של סר ישעיהו ברלין. אין פתרונות מושלמים. יהיה צורך בפשרה מרחיקת לכת ובחלופות אידיאולוגית. חובה עלינו לבחור בין סטנדרטים הלכתיים א-פריורים – לגייר רק אנשים שמוכנים לחיות לפי ההלכה, וכתוצאה מכך לגרום למבול של התבוללות, לסכן בכך את קיומה של מדינת ישראל, ולערער את ביטחונם של מיליוני יהודים – או להסתמך על כל עמדה הלכתית מקילה, שבוטאה על ידי פוסקי ההלכה הגדולים שבעבר ושבהווה, כדי למנוע זאת (ראו ספרי:Jewish Law As Rebellion  ,ההלכה כמרד, פרקים 41 ו-46).

חובה עלינו למסד הלכה בעניין זה ולהודות שהישרדותה של מדינת ישראל גוברת על הצורך בהתחייבות הלכתית מחמירה שכזו ברמת הפרט. ככל שהדבר כואב, אין אנו רשאים ליישם את הסטנדרטים המחמירים בגיור, בלא להשתמש בדעות מקילות רבות שבוטאו במקורות המסורתיים שלנו. הדעות המחמירות מעולם לא תיארו לעצמן שמדינה יהודית מודרנית תקלוט לתוכה קרוב ל-400,000 לא יהודים ממוצא יהודי.

תהיה זו טעות קולוסאלית ליישם את הפסיקה ההלכתית המחמירה, המהווה עבירה על אותה הלכה שאליה אנו מחויבים. הצורך ההלכתי לגייר את אותם אנשים, ויהי מה, איננו פסיקה מקילה, אלא למעשה זו המחמירה.

במקום להמתין עד שהמועמדים לגיור יהיו מוכנים לקבל על עצמם את ההלכה ורק אז לגייר אותם, קודם כל עלינו לגייר אותם, לתת להם להרגיש בנוח, להזמין אותם לבתינו הפרטיים ולבתי הכנסת, ולאט לאט להכיר להם את ערכי היהדות הדתית ואת ההלכה. דבר זה צריך להיעשות בדרך של שכנוע עדין ואהבה, ללא כפייה כלשהי. עלינו לתת להם את האפשרות לבצע את הבחירות שלהם, להכיר להם את ‘סולם המצוות’ שבו הם יכולים לטפס בקצב שלהם בהתאם ליכולות שלהם. דרך זו תהיה בהרבה יותר אפקטיבית מאשר לעשות כל מיני תנאים מוקדמים, שלחלק הארי שלהם אינם מועילים.

בואו נאמר להם שזה יהיה נהדר אם הם יתחילו לשמור כמה מצוות מהתורה וש(עדיין) אין צורך שהם ישמרו את כל ההלכה. בואו נהפוך את זה להיות אפשרי. אנחנו יכולים ללמד אותם על דעות מיעוט רבות בגמרא שעשויות להיות יותר מתאימות להם ושידברו יותר אל לבם. וכשהם מוכנים לכך, ניתן ללמד אותם הלכות ומצוות נוספות, והם יחליטו כיצד לשמור שבת על פי המסורת. בואו נציע שלומר שמע ישראל בבוקר ובערב הוא הישג גדול; להניח תפילין מעת לעת זו משימה משמעותית ביותר; וחבישת כיפה כל הזמן, הגם שזה אפילו לא הלכה, היא אקט יפה ונעלה (ראו ביאור הגר”א אורח חיים ח, ב). תנו להם לברך את הברכות שלהם, אם הם רוצים, או שרק יגידו “וואו” לפני שהם אוכלים ו”תודה” אחרי שהם שבעים (ראו ברכות מ, ב). תנו להם להשתמש בדמיון היצירתי שלהם ולהרגיש שהם בונים בהדרגה את היהדות שלהם ורואים את נפלאותיה. אט אט, חלקים מהם יכירו בחכמה של חז”ל ויאמצו עוד הלכות לחיים שלהם. הם יעשו זאת ברצון, מתוך תשוקה עמוקה להיות חלק ממסורת גדולה זו.

הגיע הזמן שהרבנים יבינו שמעמד ההלכה הוא שנמצא בסכנה. אם ההלכה לא יכולה למצוא פתרון ריאלי לבעיית הגיור, היא תהפוך לפחות ופחות משמעותית בעיניהם של יהודים ברחבי העולם. למעשה, הדבר יוכיח שההלכה בימינו כבר אינה רלוונטית. ולבסוף, היא תאבד את ההשפעה שלה על הדור הצעיר. אין זה רק הישרדותם של היהודים שנמצאת בסכנה, אלא גם הישרדותה של ההלכה עצמה.

הכי חשוב לזכור שקבלת מצוות איננו הדבר היחיד שאותו תהליך הגיור מבקש. היהדות היא הרבה יותר מאשר רק הלכה. הגר והיהודי הראשון, אברהם, התבקש לקיים רק מעט מן המצוות, כמו ברית מילה. דרושה היתה ‘תקופת דגירה’ מאז כדי לאפשר לצורתה העוברית של היהדות להתפתח לאט ולהתגבש לישות בוגרת בהר סיני עם מתן תורה. במסגרת זמן זו, עוצבו היסודות המוסריים הדתיים הגדולים של היהדות כמו גם התנאים ליצירת העם היהודי. רק לאחר מכן ניתן היה להביא אל העולם מצוות והלכה. עלינו לאפשר למתגיירים אופציונליים את האפשרות הזו, לעבוד לאט על הדרך שלהם אל סיני. ואם הם לא יגיעו ליעד הזה, עלינו להיות מרוצים מכך שהם כרכו את גורלם בעמנו. כל מצווה שהגר מקיים נעשית כיהודי, ודבר זה עצמו הוא הישג גדול ראו (הרב בן ציון עוזיאל, משפטי עוזיאל, יורה דעה ב, נח). במקרה כזה אנחנו יכולים לקוות שילדו של אותו גר ישמור כבר הרבה יותר מצוות.

יחד עם זאת, אסור לנו לשכוח שדבקות מחמירה בהלכה יכולה למעשה להביא לנזק גדול. כל מערכת חוקית עובדת בקטגוריות של נכון ולא-נכון, חוקי ולא חוקי. אבל החיים עצמם הם הרבה יותר ממה שחוק כלשהו יוכל אי פעם לכסות – אפילו כשמדובר בחוק אלוהי. יש נרטיב שמחליק מבעד לרשת החוק ועולה מעליו. אומה עם ייעוד חייבת להכיר בכך שלעתים יש לעבור על החוק היבש כדי לאפשר לידו של רוח החוק עם המטרה הגבוהה שלו להיות על העליונה.

למרות שהדבר רחוק מלהיות אידיאלי, מנקודת מבט דתית והגיור ההלכתי, ייתכן שיהיה צורך לקבל גיור המוני כאפשרות היחידה שתימנע את הסכנה הממשמשת ובאה של אין ספור נשואי תערובת בישראל. אחרת, עמוד השדרה של המדינה היהודית עלול להישבר. צעד כוללני שכזה צריך לעמוד עכשיו על סדר היום (ראו הרב יואל בן נון, ארץ אחרת 17).

עלינו להזכיר לעצמנו שמאז שמדינת ישראל הוקמה, עתידנו נתון בידינו. מעולם לא היה לנו חופש שכזה לעשות מה שאנו רוצים, כאשר זה נוגע לגורלנו. אף אחד לא יכול לעצור אותנו מלעשות את מה שצריך לעשות. אין לדבר הזה תקדים במהלך אלפיים השנים האחרונות של ההיסטוריה היהודית. כל מה שצריך הוא אומץ.

הדבר נכון גם בנוגע להלכה. הרבנים האורתודוקסיים המובילים חייבים להבין זאת ולהראות לנו את הדרך. בין אם הם אוהבים זאת ובין אם לא, בסופו של דבר הם יהיו חייבים לבצע מהלכים דרסטיים ולשנות את הגישה שלהם ביחס לגיור במדינת ישראל. השאלה היחידה היא כמה אנשים ייפגעו עד שהם יעשו זאת. עליהם להיות מאד זהירים לא למשוך את ההסכמה שלהם עד לאחר שדברים כאלה יקרו.

“הפרדוקס של האומץ הוא שאדם חייב להיות קצת לא זהיר בחייו במטרה לשמור עליהם”, אמר הסופר האנגלי ג’.ק. צ’סטרטון.